23/6/15
קמנו מוקדם(8 בערך),הבנות עדיין ישנו אז
יצאנו לצעידה בסביבה לכיוון הנהר (פרייזר) ובדרך
ליאת קנתה כמה חוות סוסים,ככשחזרנו
התארגנו-ריקון ומילוי,הגדרנו לנו כלל אצבע-איפה שאפשר מתרוקנים וממלאים כי מי יודע
מתי פעם הבאה,עברנו דרך הסופר המקומי זריז יחסית(משתפרים),גילינו שקנדה יקרה יחסית
לארה"ב והתחלנו בטיפוס לעבר הרוקים הקנדים.
לאורך רוב הדרך זרמו לצידנו גם
נהר(הפריזר)וגם מסילת רכבת שלאורכה נעו רכבות משא בלתי נגמרות,ניסינו להתקדם אך
ליאת יזמה עצירות נוף רבות(מוצדקות).עד שהגענו ל"שער הגיהנום" שם ירדנו וגררנו את גיל איתנו-הודיע לנו שהיא
טפסנית ולא טיילית. במקום רכבל שיורד לעבר הנהר בנקודה שהחוקר פריזר אמר "פה
רגל אדם לא דרכה" או משהו כזה,מה שמראה שלא רק לטרומפלדור היו משפטים...עקב
התנהגות גיל ,ליאת נשארה איתה לשיחת מוטיבציה ואנחנו חזרנו להרווי. המשכנו בדרך
כאשר בשלב מסוים ראינו שרפת יער ענקית-שטח של אלפי דונמים אך בניגוד לארץ-לא ראינו
שזה ריגש מישהו. לאורך כל הדרך נופים מונומנטלים ובלתי נגמרים,וכן לגיל כל כך שיעמם עד שהצליחה להפיל את השן המתנדנדת. חושבים שפיית השיניים מגיעה גם לקנדה?!
בשלב מסוים הדרך
שהיתה אמורה להיות כשעתיים וחצי והגיע כבר לארבע וחצי שעות קצת נמאסה והחלטנו
לעצור לטבול באגם שראינו ליד העירה סבונה,נכנסתי עם הבנות לשכשך באגם (בשלב זה עד
גובה מותניים בלבד) בנקודה ששימשה להורדת סירות,האמת נראה מקום מתאים ללילה אבל לא
היינו בטוחים שזה בסדר אז המשכנו לעירה,שם תחקרתי את המוסכניק המקומי שאמר שאין
שום בעיה,חזרנו לחוף והתארגנו ללילה,אחרי האוכל(פסטה עם כדורי בשר) חזרתי עם יהלי
וגיל לטבילה נוספת ובחזרה להרווי שכן בשלב זה היינו תחת מתקפת יתושים נוראית,אפילו
אני שבד"כ לא מפריעים לי נעקצתי נורא.הלכנו לישון מתוך הבנה שמחר מצפה לנו
נהיגה ארוכה עד ג'אספר וצריך לקום מוקדם,לא לקחנו בחשבון את תנועת הרכבות והצפירות
שלהן ששיגעו אותנו-יותר גרוע משד"ת רמת דוד שאליו אנו כבר רגילים. ליאת נזכרה
לפחד קצת מהשודדים,גנבים ורוצחים שמסתובבים פה חופשי,הרגעתי אותה שאני שומר
"ראשונה" והלכתי לישון...
24.6.15
קמנו ב 8 בערך ,קצת מרוטים מהתעבורה הלילית
ומאוד עקוצים(בנות-לסגור את הדלת!),שמנו ב טם טם את היעד ג'אספר ונבהלנו לגלות שיש
לנו כ 500 ק"מ וחמש וחצי שעות נסיעה,יצאנו לדרך כאשר שוב,הנופים מדהימים,הנהרות
רחבים וזורמים,הרים מיוערים גבוהים ויפים ובעיקר בילתי נגמרים,עצירות רבות גם לנוף
וגם להתאוששות(סה"כ יום נסיעה כ 7 שעות עד אזור ג'אספר)עברנו ב אתר שמוציא
שייט דובים,מקום מרשים-בנוי מעץ מלא מגולף על ידי בעל המקום ונראה שהשייט
מדהים,לצערנו העלות של כ 1600 ₪ לשעת שייט-מופרכת במיקצת,המשכנו עד הירידה מכביש 5
שם באמת נגלה נוף מדהים(מצטער,אבל נכון)של הרים מושלגים בחלקם עם נחלים תלולים
ומפלים,לאורך הכביש נהר שהופך ל אגם.
עברנו למחוז אלברטה(עד אכשיו מחוז בריטיש
קולומביה)והגענו לג'אספר,נכנסנו לעירה לכיוון מרכז המבקרים שם החנתי את הרווי
בצורה מעוררת התפעלות(שלי בכל אופן,לא ראיתי אחרים שמחאו כפיים)ביררנו פרטים ונראה
שיש פה הרבה לעשות,סיבוב קצר במרכז-בנוי יפה אך מאוד תיירותי ויקר. כשחזרנו לרכב
בדיוק ראינו בחור צעיר נכנס עם קארוון בביטחון מלא - לחניה ובפניה –דופק רכב אחד
ואז ברוורס ההיסטרי-דופק רכב נוסף, ליאת מתוך הערכה מלאה לכישורי הנהג שלי הציע
ללכת לעצור את התנועה בכניסה לעיר כדי שאוכל לצאת מהחניה...נסענו לחניון שלנו-וובסו,
ובדרך יהלי ראתה דוב,חזרנו אחורה לחפש אותו אך ללא הצלחה. נכנסנו לחניון שם הזהירו
אותנו לא להשאיר מזון מחוץ להרווי שכן הדוב של יהלי משוטט רעב. הבנות הודיעו שהדוב
המשפחתי לא נוהג להשאיר שאריות(דוב פולני).הבנות היו נחמדות ומתחשבות רוב
היום-בדרך,דבר שהקל מאוד את הנסיעה,מה שמראה שעדיין יש תקווה.
טיפ: לפני הנסיעה קצת קשה להעריך את אורך
הנסיעות,הטווחים פה עצומים וכדאי גם להתכונן נפשית וגם אם ניתן-לרווח לו"ז.
ואם יש זמן-אזור קליר ווטר וגרי... נראים
ראויים לביקור,אנחנו המשכנו מתוך הבנה שאי אפשר הכל.
25.6.15
הוחלט לנסוע לכיוון אגם מאלין חבורתו. עברנו
בדרך בגאספר לתדלוק- היינו כבר על אדים. התדלוק פה לוקח זמן, גם כי מיכל זה
בסביבות 150 ליטר ,גם כי רוב הרכבים פה זה קראוונים וגם כי המשאבות-איטיות וצריך
להחזיק ביד כל המילוי, אנחנו עדיין לא התידדנו עם המשאבות, אבל ליאת התווכחה עם
המשאבה שלנו ולהפתעתי-ניצחה. המשכנו לקניון מאלין שם גיל הובילה את משלחת המחקר, ההמלצה
במרכז המבקרים היתה על המסלול הכחול-לילדים, עד הגשר הראשון ובחזרה אבל מיד הבנו
שמדובר בסיבוב קצר מאוד אז הארכנו אותו עד הגשר הרביעי וחזרנו(ליאת רצתה עד החמישי
אך הוחלט לוותר).מדובר בקניון עמוק של נחל מאלין(בצרפתית כנראה
"המסוכן") שהתחתר בסלע לאורך מליוני שנים לעומק מרשים עם מפלים יפים
וזרימה מהירה, הירידה היא די תלולה וכמובן שבסוף-צריך לטפס חזרה. גיל למדה אל
הסוגים השונים של "קניון" ואפילו אמרה שהיא מעדיפה" את זה של
הטבע", אבל ניראה לי שסתם ניסתה לרצות את ליאת.
הערת אגב: גם בקנדה
וגם בארה"ב לאורך מסלולי ההליכה ישנם הסברים מפורטים גם על החי והצומח וגם על
התהליכים של הטבע(היווצרות קניון, תהליכי בליה של הסלע וכו...)מאוד מלמד ,נמליץ
לרט"ג.
המשכנו לאגם מאלין, בדרך עצרנו באגם מדיסין
(שווה!) לתצפית וטבילת רגליים קצרה-מי הפשרת שלגים, במקום גם הסברים על
העלמות/הכחדות הקריבו-אייל הצפון שאוכלוסיתו היתה כ 600 והיום התיצבה על כ 150
פרטים,גם ברשויות טבע בעולם מתמודדים עם סוגיות דומות לשלנו.
לאורך הכביש ראינו רכב של פקח והתקהלות, כשהאטנו
ראינו לצד הכביש את הדוב המשפחתי הראשון ונקווה שלא אחרון, הוא הלך לאיטו ונראה
אדיש להתקהלות שגרם.
הבנות נהיו רעבות ,יש יתרון להסתובב עם
הבית. אז ליאת הכינה לנו נקניקיות בלחמניה(היא לא אוכלת מהאכסה הטעים הזה...)ואני
והגדולות הלכנו לאגם לבדוק, שכן הבטחתי לגיל שיט קייק באגם, גילינו שיש השכרת קייק
וכן שסביב האגם שבילים מקסימים לצעידה, חזרנו הביתה והאוכל כבר היה מוכן, אחר כך
ירדנו כולנו ולאחר התלבטות קלה שכרנו קייק זוגי, יהלי וגיל התלהבו ויובל –פחות. חתרתי
איתן באגם והמראה היה בהחלט מרהיב, יובל הסכימה לשבת בקייק וסופה שנהנתה מאוד(אני
מרוצה שהיא מותחת את הגבולות שלה),בזמן הזה ליאת צעדה לאורך הגדה הצפונית וראתה
הרבה סנאים ,כשחזרנו כבר התחיל לטפטף אז וויתרנו על המשך הצעידה(חבל) והתחלנו
לחזור בנהיגה איטית(מותר 60 קמ"ש-כדי לא לדרוס בע"ח, וזאת תרומתנו
לשמירת חיי הבר במקום) כאשר ליאת מנהיגה "צייד דובים", אך הפעם ראינו רק
עדר עיזי הרים קצת מדובללות, צילמנו אותן בשביל רונית.
בדרך חזרה עברנו דרך ג'אספר להצטיידות קלה (בדרך לחניה המתנו שתעבור רכבת
מסע עם 103 קרונות) שכן יומיים לא נהיה באזור עירוני, חזרנו לחניון והתארגנו
לארוחה, בארוחה הסברתי להם על מדד שחשבתי אליו בימים האחרונים-המקר"צ(=מד
קרציתיות.) היום הם מקבלות 1 מתוך 10 ולכבוד זה הוחלט על סרט משפחתי-"ממה
מיה", זייפנו כולנו יחד עם מריל סטריפ ופירס ברוסנן ובזכותי התחיל לרדת גשם. יום
מהטובים!!
טיפ: שממליצים כאן על
טיול למשפחות זה אומר טיול מאד קליל! כמו כן, שרואים התקהלות על הכביש זה סימן
לבע"ח כלשהו. כדאי להאט, אולי זה הדב שציפיתם לו...
הסימון בהרי הרוקי
מצביע על המקום שאתם מחפשים, אל תחפשו עוד שלט או פניה נוחה כי תפספסו את המקום,
(לפעמים לא נראה כי זאת הפנייה)!
שמורת ג'אספר משולטת
הרבה יותר טוב משמורת באנף (שם השילוט הוא רק בתוך האתר...) בשמורת באנף מומלץ
לסוע לאט ועם מפה מכווינה כדאי לא לפספס אתרים.
26.6.15
בגלל הסרט המאוחר התעוררנו לאיטנו, בכל זאת
אנחנו בחופש! זירזנו את הבנות כי בכל זאת צריך להספיק, לאחר התייעצות עם האיש
בכניסה לחניון הוחלט להתחיל ב"חמישה אגמים", היו משם כמה מסלולים
אפשריים ולאחר התלבטות הגענו למסקנה שבמילא גיל כבר תקבל עבורנו את ההחלטה, התחלת
המסלול שביל בין העצים שיורד ועולה שלוש שלוחות, קצת יאש את גיל שטענה שאנחנו לא
אמינים, הבטחתם 5 אגמים, עוד קצת גרירה והגענו לאגם הראשון, כחול יפיפה, לא גדול
ומוקף הרים וחורש, הכנסתי את גיל לשכשוך קל שממנו סרבה לצאת-צודקת, יובל ויהלי
הצטרפו אליה ובילינו שם שעה קלה. משם עברנו לאגם הבא-מחוברים אחד לשני בנחלון. בכל
אגם הבנות עצרו לשכשוך כי בלי להרטיב את הרגליים פשוט לא שווה. כל אגם היה בצבע
שונה(עומק המים)וכולם יפים ומזמינים, בין האגם הרביעי לחמישי היתה הצומת בין
המסלול הקצר (כ 3.5 ק"מ) לארוך והבנו שכדאי לבחור בקצר ,בכל זאת המשכנו לאגם
החמישי כי חייבים לשכשך רגליים גם בו, שם כבר לא יכולתי להתאפק וקפצתי למים, כמו
שחשבתי-רטובים וקרירים. חזרנו ובדרך גיל וליאת המציאו משחק בו שרים בכל מיני קולות
: "הרגליים שלי לא יכולות ללכת אם הן לא רטובות " וכך הן הלכו עד הרכב.
נסענו ל"מפלי אטבסקה",בדרך ראינו
את דוב מספר 2! המפלים מרשימים מאוד לאורך נהר האטבסקה, נהר ארוך ורחב שמקורו
בקרחונים, הנהר יצר קניון צר ועמוק שבו המפלים נופלים באנרגיה רבה ומתיזים רסס רב לכל
עבר, צפינו בו מכל עבר (הליכה קצרה, לא נחשב כטיול) ואפילו ירדנו לקצה המפלים כי
הבנות היו חייבות להרטיב רגליים.
משם נסענו בכביש בין ג'אספר ל בנף, כביש
שנחשב כאחד היפים בעולם ולנו אין וויכוח עם הקביעה הזאת, לאורך כל הכביש זורם נהר
האטבסקה עד שבנקודה מסוימת נגלה לעיננו הקרחון, וויכוח קצר עם זה קרחון או שלג
הסתיים בכך שליאת צודקת(כרגיל),עצרנו לתצפית ופגשנו משפחה ישראלית נחמדה. רואים
שכבת קרח של כמה מטר על ראש ההר שמסתיים במצוק, מרשים.
המשכנו לכיוון מרכז המבקרים
שם תכננו לעשות את הלילה. חניון הקארוונים ממוקם מול שני קרחונים(אני יושב וכותב
במקום לצפות)מחר נגלה את שמותיהם, צמוד לחניון יש בריכה/אגמון קטן שהבנות טבלו בו
רגליים ובסוף הצטרפתי אליהן לטבילה, יובל טבלה וברחה החוצה מפחד הדגים, יהלי נשארה
עוד קצת ויצאה ואני שחיתי לבדי.
בזמן הזה העמדנו סיר גולש על האש ,בכל זאת
היום יום שישי!. ארוחת ערב חגיגית, סיר גדול ומלא שליאת עוד חשבה שנקרא לשכנים
לאכול, בסוף גיל ויובל גמרו לנו את כל הגולש, הבנות רצו סרט משפחתי גם היום אבל
התוכנית למחר זה לקום בשעה סבירה ולכן רצוי ללכת לישון בשעה סבירה. נשכבתי ליד
הקטנות במערת הדובים שלהן-המיטה מעל הקבינה בנסיון להרגיע אותן לישון וכמעט נרדמתי
בעצמי.
מקר"צ 2
טיפ: בעונה כדי להזמין חניונים ללילה מראש
באתר של הפארקים. העונה קצרה מאד ולכן הרבה מטיילים ועמוס. מי שנוסע ברכב מעל 27
פיט יתקל במצב שהרבה מהחניונים לא מכילים רכב ארוך או שיש מעט מאד מקומות לרכב
ארוך (ולכולם יש כאן מפלצות...). לכל מי שלא מצליח לשמור מקום לחניונים מסוימים
(כמו חניון שדה הקרחונים או פארק יוהו) מדובר בשיטת "כל הקודם זוכה".
החניה בחניון הקרחונים היא "יבשה" לחלוטין ויש המון חניה (אפשר להגיע
לקראת ערב ולמצוא מקום...). במצבים בהם אין לכם מקום בכלל שווה לפנות לאתר הקרוב,
לעיתים פותחים שם חניות "יבשות" נוספות בחניונים שסביבם.
יום קנדה חל בתאריך 1 ביולי. שבוע לפני
ושבוע אחרי אלו השבועות בהם הקנדים בחופש והחניונים מפוצצים!! מומלץ לתכנן את
הטיול לא לשבועות אלו.
27.6.15
הבנות התעוררו מהשעון המעורר ובאו להתכרבל
במיטה, ליאת מנסה לשכנע אותי לצאת לצעוד לקרחון, נראה...טוב ,הצליחה, צעדנו עד
למרגלות קרחון אטבסקה-לא נותנים לעלות עליו מלמטה, טוענים שמסוכן. הליכה נחמדה ,הקרחון
מקרוב נראה קצת "חי"-מרחוק נראה אחיד ואפור, מקרוב מלא נחלונים של מי
הפשרה, כל מני צבעים(הכי יפה-ירוק זרחני),חזרנו דרך מרכז הפארק כדי לקנות כרטיסים
לנסיעה על הקרחון, מומלץ לבוא מוקדם, אנחנו עברנו ב תשע ורבע והיינו לבד, ב עשר
וחצי היו כבר תורים ארוכים, דבר נוסף-לבעלי כרטיס טריפל אי 25% הנחה. ארגנו בשיא
עולמי את הבנות כולל ארוחת בוקר ורצנו לסיבוב של עשר וחצי. עלינו לכיוון הקרחון
באוטובוס רגיל ובנקודת סוף הכביש עלינו על "אוטובוס" מיוחד, מצויד ב 6
גלגלי ענק(נדמה לי גובה 165 ס"מ ורוחב דומה),האוטובוס איטי-כ 18 קמ"ש, לואו
בלבד ,אך בעל אחיזה מרשימה, ירדנו( וגם
עלינו )ירידה בשיפוע מטורף-בלי להרגיש ,על הסופרבוס הזה נהג בחור צרפתי צעיר בשם
תומס(היה צורך להרגיע את ליאת...)שליווה את הנסיעה במידע רב מתובל בהומור. הנסיעה
על הקרחון קצרה ומטלטלת ואז עוצרים לרבע שעה לסיבוב רגלי על הקרחון, התבוננות סביב
ותיעוד לדורות הבאים. לפני הנסיעה התלבטנו האם שווה את ההשקעה ואחרי –לא לוותר, הבנות
מאוד נהנו, למרות שהרבה מההסברים הבאמת מענינים התפספסו-עבודה קשה לתרגם
סימולטני(מזל שלא צריך לתרגם בידיים!).
המשכנו לכיוון אגם לואיז, בדרך עצרנו באגם
פיטו-התגלה כמיותר-תצפית יפה אך לא היה שווה את המאמץ לגרור לשם את הבנות. הכביש
לאגם לואיז המשיך להיות מרשים ומעניין(את הבנות-פחות).עצרנו בדרך בהמון מקומות-הכל
יפה ובסוף נאלצתי להרגיע את ליאת. ראוי לציון מיוחד-קיר הדמעות-מצוק ענקי שממלא
נקודות לאורכו יש נביעות מים, יפה. המשך של אותו כביש יפה מאתמול שרק השתבח עם
הזמן.
הגענו לאגם לואיז, שם נכנסנו למרכז מבקרים,
קיבלנו המלצות מצוינות ובראשן-בגלל שמדובר בסופ"ש חופש מקומי האזור עמוס
מאוד(אין חניות פנויות לקארוונים, תודה ליאת על התכנון מראש)לכן המליצה לנו להגיע
לאגמים או אחר הצהריים או בבוקר מוקדם יחסית. קניות במרכז-יקר רצח ולחניון. פקקי
תנועה בכניסה וקארוונים רבים שמחפשים לשווא מקום ללילה. בזמן שליאת הכינה לנו
ארוחה לקחתי את משלחת המחקר שלנו לבדוק את האזור, גילינו שצמוד לחניון זורם נהר
"בואו"(קשת) ויש שבילים יפים בין העצים ולאורך הנהר, גילינו שיש קטע יפה
מעבר לגישרון על הנהר שנחסם עקב התראת דובי גריזלי-נאלצנו לוותר על הקטע. חזרנו
הביתה לארוחה ולנסיונות כושלים להרדים את הבנות(מקר"צ-6)אחרי שהן נרגעו
ונרדמו-גם אנחנו נרדמנו. החלטנו לקחת יום רגוע באזור.
טיפ: הנחות: לא להתבייש לשאול אם יש הנחות
מועדונים. לנו זה חסך הרבה. המקומיים לא מציעים הנחה כך שאם לא שואלים- לא מקבלים!
מידי פעם מומלץ לקחת זמן לחופש. המסעות
הללו מאד מתוכננים ובאמת יש המון מה לראות. אך בשלב מסוים נמאס מכל היופי הזה, זה
הזמן לעצור ולנוח.
28.6.15
יקיצה טבעית, ליאת גררה אותי לצעדה בשביל
לאורך הנחל, הקפנו את החלקים המותרים וחזרנו להרווי, ארגנו את בנות ויצאנו למסע
נוסף לאורך הנהר אם הבנות לאיתור נקודה לפיקניק, בנות הובילו לעבר אי קטן שהצריך שכשוך
רגליים בפלג קטן(הזרם המרכזי חזק ומסוכן),שם התאמנו בהקפצת אבנים על הנחל-בסוף
נצליח-ובחקר האי הקטן, משם המשכנו לאי נוסף שם הוחלט לעשות את הפיקניק אך התעוררה
בעיה קטנה- טיפ: לא לשכוח את הסכינים. ליאת "קפצה" להביא סכין והתברר
שהתרחקנו יותר משחשבנו, בינתיים שיחקנו במים ובנינו ארמונות בוץ (ויהלי איבדה את
הטבעת החדשה שלה).ליאת חזרה עם הסכין וסוף סוף ערכנו את הפיקניק שלנו, אחריו יהלי
יובל ואני חזרנו להרווי למנוחה קלה, ליאת וגיל נשארו בנהר לשחק עוד קצת.
החלטנו לנסות לנסוע לאגם לואיז אחרי השעה
שש-על פי המלצת הבחורה במרכז מבקרים, היום פה ארוך-חושך ב 22 בערך ואין בעיה
להתחיל טיול בשעה 6,ובאמת כשהגענו לאזור האגם ראינו כ שני קלומטרים מתחת לחניון
רכבים חונים, בחניה היה שפע של מקום. ירדנו לעבר האגם, צבע כחול יפה(אפשר לכתוב פה
את הספר "50 גוונים של כחול"),הלכנו בשביל שעובר לאורך האגם, שביל מסודר
ונוח להליכה, לקראת קצה האגם גיל מיצתה את העניין ואני נשארתי איתה ועם יובל. יהלי
וליאת המשיכו לעבר מפל קפוא שראינו מרחוק ולא הבנו מה זה. הבנות המשיכו בתצפיות
סנאים בזמן שליאת ויהלי פגשו זוג "טי טי טי"-עכברים קטנים וחמודים שזה
הקול שלהם ומחר נגלה שמדובר ב"פיקה"-קרוב משפחה של הארנבת. בדרך חזרה גיל
רכבה לי על הכתפיים עד שליאת שכנעה אותה לתחרות ריצה.
נסענו לחפש מקום לעשות כביסה, עצרנו ליד
מלון שאפשר זאת ובזמן שליאת כיבסה ויבשה הכנתי ארוחה לבנות, ליאת פגשה שם זוג
צרפתי שגם כיבס והעבירו את הזמן בשיחה על ישראל(לא כל הזמן מלחמה).חזרנו לחניון
שלנו והשלכנו את הבנות למיטות, התחברנו לרשת לנסות להזמין כרטיסים ל סטמפיד(ללא
הצלחה) ולהזמין מקום בחניון לילה ל 1,7 (הצלחה).
מקר"צ 3
טיפ: מרכזי המידע הקנדים מאד יעילים בטיפים שלהם.
תשאלו ותקבלו המלצות מצוינות כולל מתי כדאי ללכת לאתרים. בכל מרכז מידע יש שני
תורים- האחד שנותן מידע שימושי על המקום כמו ארועים מיוחדים, אוטובוסים, מרכזי
הקניות וכד'. השני להמלצה על טיולים ומסלולים. אם יש תור ארוך תתפצלו ותעמדו בשני
התורים עם השאלות מוכנות.
למה יהלי כל כך רצינית?
השבמחק